לוקינו ויסקונטי
|
|
ג'ינו (Gino) מכונאי רכב צעיר נודד בדרכים בחיפוש אחר עבודה ומגיע לפונדק דרך,
אי שם בעמק של נהר פה (Po). ג'ינו מקבל הצעת עבודה מבעל הפונדק ג'וזפא בראגנה
(Giuseppe Bragana) מאחר ונופל בקסמה של אישתו ג'ובנה (Giovanna). הבעל המבוגר
מאוס על ג'ובנה והיא מתאהבת בעובד החדש. ג'ובנה מגיע למסקנה כי בעלה מהווה מחסום
בדרכה לאושר. מיוזמתה המאהבים מביימים תאונת דרכים שבה אדון בראגנה מוצא את מותו.
מנקודה הזאת לכאורה הזוג עומד להתחיל פרק חדש בחיים, אך רגשות האשמה מכרסמים
במצפונו של ג'ינו והוא מתקשה לעבור לשגרה ולחיות בשלווה עם בת זוגתו. סיפורם
מסתיים באופן טרגי כאשר האוטו בו נוהג ג'ינו מתהפך בנסיעה על כביש רטוב, ג'ובנה
נהרגת והוא נעצר על ידי משטרה בחשד שגרם למותה בכוונה.
|
|
סרטו הראשון של ויסקונטי היה לאירוע חריג בתעשייה הקולנועית של איטליה של שנות
ה-40 המוקדמות. השלטון של מוסוליני לא עדד סרטים בז'אנר של crime story
האמריקאי, אך דווקא ז'אנר הזה משך את הבמאי. עם זאת למרות השימוש בתבניות ז'אנריסטיות,
הסרט אינו מספר על תעלומת פשע והסתעפויות של חקירתו, אלה מתאר יחסים בין אנשים
אשר המפגש ביניהם גורם לביצוע פשע וכמו כן מציג את השלכות המעשה על חייהם. הסרט
צולם באתרי נוף אמיתיים ובתאורה טבעית כמו סרט תיעודי, גיבוריו נמצאים בסביבה דלת
אושר ותענוגות, לכן רבים ממבקרי קולנוע מחשיבים אותו לניצן הראשון של הזרם
הניא-ריאליסטי. עלילת הסרט הושאלה מספרו של ג'יימס מ. קיין משנת 1934 "הדוור מצלצל
פעמיים", אך הפרשנות של ויסקונטי נתנה לסיפור הזה מנת כוח ועומק פסיכולוגי אשר לא
נמצאו בו במקור.
|
טכניקת הצילום הצטיינה בגישה חדשנית לזמנה: לקיחת שוטים ארוכים, כאשר מצלמה
עוקבת זמן רב אחרי תנועת השחקנים גם כאשר לכאורה סיימו את חלקם בדיאלוג כדי
לעמוד על תגובתם ולהוסיף להבנת האווירה גם על ידי הצגת תמונה דוממת. שחקנים
מעולים אשר נבחרו לתפקידים הראשיים קלארה קלמאי (Clara Calamai) ומאסימו ג'ירוטי
(Massimo Girotti) נתנו ביטוי אמוציונלי עמוק לדרמה המתרחשת בחיי גיבוריהם.
צילומי הסרט הסתיימו בסתיו 1942. זמן קצר אחרי הקרנת הבכורה באביב 1943 הוא נאסר
להפצה על ידי השלטונות והעותק המקורי שלו הושמד. משרד הקולנוע טען שרוחו של הסרט
אינו עולה בקנה אחד עם ראיית החיים האופטימית המאפיינת את הגישה הפשיסטית.
ויסקונטי למזלו הצליח לשמר אצלו עותק עבודה אשר ממנו נעשו שחזורים להפצת הסרט
אחרי נפילת שלטונו של מוסוליני. גם אם "אובססיה" לא הפך ללהיט בקרב הקהל הרחב
ויציאתו למסכי קולנוע
|
לווה בקשיים רבים, הוא השפיעה על הבנתם של יוצרים אחרים על דרכי ביטוי חדשות בשפה
הקולנועית.
עד לשנת 1976 הסרט לא הופץ מחוץ לגבולות איטליה בשל העדר ההסדר בעניין זכויות
היוצרים. אפילו היום בעידן המדיה הדיגיטלי הוא יחסית נדיר וקשה להשגה, אך לחובבי
film-noir בגרסתו האיטלקי ועתיקות בכלל בהחלט מומלץ לצפייה.
|