ביחד עם מספר חברים פתחנו ברומא סטודיו "הפרצוף המשעשע". שכרנו חנות בוויא נאציונלה: רצינו שהסטודיו יהיה ברחוב הומה אדם. בעיקר התפרנסנו מציור דיוקנות קריקטוריות של חיילי ג'י-איי [...] על ידי הכנסת ראשו לחור שבתמונה, ג'י-איי היה יכול להזמין ציור שבו הוא מופיע בדמות נירון המנגן על נבל ברחובות הבוערות של רומא או בדמותו של ספרתקוס הנלחם נגד אריות בזירת קולוסאום [...] הכתוביות מתחת היו באנגלית אמריקאית, לפי רמת ידיעתנו. העסק שלנו היה יחסית רווחי: הרי אמריקאים היו שרויים באופוריה. הם שרדו בקרב עקוב מדם ויצאו ממנו בחיים וכעת הרגישו את עצמם עשירים ולא הרבו להתווכח על מחירים [...]
יום אחד, כאשר ציירתי את הקריקטורה התורנית הבאה, נכנס לחנות גבר שנראה רזה ועייף כאילו היה אחד הפליטים או השבויים. למרות שצווארון מעילו היה מורם וכובעו מוטה על מצחו, זיהיתי אותו מיד. זהו היה רוברטו רוסליני. ידעתי שרוסליני לא בא כדי להזמין ציור. הוא נתן לי סימן שברצונו לשוחח והתיישב בצד בהמתנה. החייל אשר את פרצופו ציירתי, לא היה מרוצה מהקריקטורה. לדעתו היא הייתה לא מחמיאה. הוא היה שיכור ועצבני. חבריו ניסו להרגיע אותו. אנחנו הבטחנו להם לא לגבות תשלום עבור הקריקטורה, אך החייל התעקש לשלם בכל זאת וכשיצא השאיר טיפ שאף שעלה על מחיר הציור.
סרט "רומא - עיר פרזות". אלדו פבריצי, אנה מניאני